יהונתן (תנצ’יק) לוין

טוראי
יהונתן (תנצ’יק) לוין
בן לאה ומרדכי
 

בן לאה ומרדכי, נולד ביום י”ב בטבת תר”ץ (12.1.1930) ברמת גן. היה חבר מסור בתנועת “הצופים” מילדותו. חניך הגימנסיה “הרצליה”, בה שימש אביו כאחד ממוריה הראשונים. יהונתן היה אחד האחראים לנושא הקרן-הקיימת-לישראל בבית-הספר. היה מוסיקלי מאוד וניגן בכינור מאז היותו בן שמונה ועד יומו האחרון (היה מנגן בפני פקודיו בחולתה). עוד בכיתות הראשונות של בית- הספר נתגלתה בו אהבה לטבע, חיבה גדולה לחי ולצומח. נמשך לחקלאות וסיים בהצטיינות את לימודיו במגמה החקלאית של הגימנסיה. עם זאת רחש כבוד למסורת ישראל והמשיך את לימודיו בתלמוד אצל מורה פרטי. היה נער בעל כושר גופני והצטיין גם בספורט – בשחיה, בריצה, בכדורגל. הוא אהב שירה וידע טורי שירה ארוכים בעל-פה. בייחוד אהב את התנ”ך. במכתבו האחרון, שהגיע להוריו יומיים אחרי נופלו כתב בין השאר: “… לא חסר לי דבר. לו רק יכולתם לשלוח לי את התנ”ך שלי. אנחנו מתגעגעים אליו”… היה רציני ושקול. נודע כמפקד אשר כוח אופיו מתבטא בשקט ובאדיבות. בשנת תש”ז יצא עם חבריו בוגרי הגימנסיה להכשרה מגויסת במסגרת הפלמ”ח בקיבוץ דפנה שבגליל. שם מילא תפקיד חברתי מרכזי. בשבוע שלפני נפילתו כתב אל משפחת בן-דוד שנפל: “גדול הכאב; רק נחמה קטנה יש, את חייו נתן למען יינצלו רבים מחבריו”. משהחמיר מצב-הביטחון סיים קורס מ”כים ובתפקיד זה נשלח למשק חולתה, שממנו יצא בראש כיתתו אל הכפר איחסניה לשם פעולות ביעור. היה בין ראשוני הפורצים אל הכפר הזה אשר הטריד את שלום יישובי הגליל בראשית המערכה. כתוצאה מפעולה זו נהרס הכפר, אנשיו עזבוהו ונמלטו יחד עם אנשי הכפרים הסמוכים וכנופיות העיראקים אשר השתכנו בו. בגלל פעולה זו הטילו שלטונות המנדט עוצר על התנועה בכל דרכי הגליל העליון למשך 6 ימים. במרוצת הקרב נפצע ונפל ביום ב’ באדר ב’ תש”ח (13.3.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחולתה.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי ‘יזכור’, שנערך ע’י משרד הביטחון)